הטקסט הזה מוקדש לאנשים שהם החוטים שלי למכבי: מתי ומורן וענת ושחר ואלעד ומתן ופרלה ונדב ואביב וערן ועידו ויניב ואח שלי עמית ואבא שלי ועוד הרבה. אתם יודעים מי אתם, ואני אוהב את כולכם ותודה שאתם שם.
1. העולם מקום מוזר שקשה לפיענוח, ולפעמים אנחנו לא מבינים עד כמה החוטים השקופים, הבלתי נראים, מחברים את הכל. כמו כל דבר אצלי, אני מתעסק בהם בעיקר בהקשר של משחקים של מכבי, בלי שום סיבה הגיונית. נגיד, כשאני חוזר מחיפה לתל אביב ועוצר בשאולי או בסמי בכיכר (שאולי יותר טוב) ורואה שם תור ענק של ירוקים רעבים – ולמה הם שם? כי יום אחד, בדצמבר 2005, אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בחיפה את הקמתה של קרית הספורט העתידית במבואות הדרומיים של העיר. 8 וחצי שנים מאוחר יותר, כשנפתח לבסוף האיצטדיון החדש בחיפה, נדרשו האוהדים שנסעו כל שבוע מתל אביב לנטוש את שגרת הבמבינו/חאזן/מוגרבי הקלאסית של אחרי משחקים, השאירו את השווארמות לקרייתים, ומאז תור ארוך משתרך בסניפי השווארמה של העיר חדרה.
2. החוטים האלה נמצאים בכל מקום, והתפקיד שלנו, כאנשים, זה לחפש אותם ולמצוא אותם. זאת אומרת, אנחנו לא חייבים אבל לי הם לא נותנים מנוח. אני חייב לדעת איך הכל התחיל, למצוא את הנקודה המדויקת. לתוצאה שהיא שביום חמישי ב-19:00 בערב הוכנס כדור עם השם של מכבי לקערה והוגרל לבית עם פריז, יובנטוס ובנפיקה, יש המון התחלות – ה-6/1/2020, היום שבו התפטר ברק בכר מבאר שבע ושעון החול שיביא אותו בסופו של דבר, בסיום העונה, לקבוצתו הנוכחית. ויש את ה-1/6/2017, כשגל אלברמן חותם במכבי חיפה, שנתיים לפני שיפרוש וארבע לפני שימונה למנהל המקצועי של מכבי – אבל התאריך הזה חשוב כי זה התאריך שבו נטע לביא קיבל את החונך שלו.
ואולי נלך שנתיים קודם לכן? בקיץ 2015, כשעלי מוחמד הגיע לישראל, לשחק במדי בית״ר תל אביב רמלה בלאומית? ולמה לא לתחילת שנות ה-70, אז הוריו של גארי סונדגרן הפעוט עוברים מפינלנד לשבדיה, ועל הדרך מחסלים את עתידו של הילד שלהם ככוכב הוקי קרח, הספורט הפופולרי בפינלנד? סונדגרן הופך לשחקן נבחרת שבדיה, והבן שלו, שרוצה להיות כמו אבא, מגיע ב-2022 לישראל. וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על איך הגיע מילאן פאבקוב לרגע הזה, ומה הוא היה צריך לעבור כדי להבקיע את שער הניצחון שלנו.
3. ואם, בעצם, אני נותן לשחקנים של מכבי יותר מדי קרדיט (ברור שלא, אבל תזרמו איתי). אולי בעצם התאריך חשוב: הוא ה-11 בחודש מרץ, 2014. קפיצה קטנה לסבסטופול, העיר הגדולה ביותר בחצי האי קרים. כמה שבועות קודם לכן, החליט ולדימיר פוטין שהגיע הזמן להחזיר את חצי האי לשליטה רוסית. בתאריך שציינתי מתבצעת ההחלטה בפועל, חמישה ימים אחר כך נערך משאל עם שאף אחד עד היום לא יודע כמה היה חוקי, וחמישה ימים לאחר מכן, מוקמת הרפובליקה האוטונימית של קרים. העולם, כדרכו של עולם, ישתוק ואז ישתוק ואז ישתוק עוד קצת. וכשפוטין רואה שלא קורה שום דבר, הוא מבין שעכשיו זה רק עניין של זמן, סופר 8 שנים, פולש לאוקראינה -ומתחיל מלחמה שנמשכת עד היום, הופכת מיליונים לפליטים, וגורמת לעשרות אלפי הרוגים ואסונות הומינטריים נוראיים.
אבל החוט שמקשר לנושא הפוסט הזה מתחיל דווקא בשווייץ, מקום מושבה של אופ״א, שבעקבות המלחמה מחליטה שכל הקבוצות הרוסיות עפות מתחרויות של אופ״א. מכבי חיפה, אלופת ישראל, מדלגת על שלב מוקדמות אחד, כזכור זה שבו היא עפה בעונה שעברה, מקבלת עוד שבועיים מנוחה, ומגיעה למשחק מול אולימפיאקוס כאילו יצאה מלוע של תותח. מהפלישה לקרים ב-2014, עד לדונארומה מנסה לעצור את פיירו ב-2022 בכמה צעדים. איזה עולם, הא?
4. מה הפשט של הטקסט הזה? בגדול, אנחנו מסתובבים בעולם, לא מבינים, מבולבלים ומתעסקים עם צירופי מקרים וסיבות ותוצאות וקשרים שצריך לפענח, וחלק מאיתנו מסבירים את זה לעצמם באמצעות האמונה שלהם, וחלק באמצעות קונספירציות וחלק בחוק המספרים הגדולים. ואולי יש כאלה שלא מקבלים את זה בכלל, אבל זה עדיין לא אומר שזה לא קורה להם, אלא שהם לא מספיק מחפשים ולא מספיק הוגים ולא מספיק חופרים בדבר עצמו – אלא פשוט מקבלים אותו כמו שהוא. אלה גם חיים, ואולי פשוטים יותר. אם חזיזה מבקיע את הפנדל, האם סונדגרן משתיק את האיצטדיון? האם כל מה שקרה, היה חייב לקרות ככה? ראיתי את השידור החוזר של רצף האירועים הזה – גול של בלגרד, פנדל, עצירה, שער – והוא כל כך רנדומלי, שאני תוהה אם הוא היה יכול להיות אחרת. היה יכול להיות אחרת? היה יכול להיות אחרת מעלייה עם גול עצמי בדקה ה-90, כאילו המשחק הזה היה צ׳ט רולט של כדורגל? לא יודע. אבל בתכלס אף אחד לא יודע.
5. כשתסתכלו עוד שנה, בקיץ הבא, על הסרטונים של התגובות למשחק הזה ותזכרו בו, תנסו לחשוב על החוטים שהביאו אתכם לנקודה הזו. ליד מי שישבתם, את מי שחיבקתם, את מה שאכלתם ושתיתם, ולמי היה הווטסאפ הראשון ששלחתם. תנסו לחשוב איך הכל הוביל אתכם לנקודה שאליה הייתם צריכים להגיע, ותזכרו – יש חוטים, הם מחברים בינינו, והם צבועים בירוק. ותתנו לעצמכם עוד רגע לחפש אותם. גם אם הם לא אמיתיים וגם אם הכל מקרי, לפעמים לחשוב על זה רק נותן לנו עוד משהו אחד קטן לזכור במסע הארוך הזה שהוא לאהוד כדורגל. יאללה, יש נתניה על הראש.